הכותל הזה שמע הרבה תפילות
הכותל הזה ראה הרבה חומות נוֹפלות
הכותל הזה חָש ידי נשים מקוֹנְנוֹת וּפִתְקָאות הנִתְחבוֹת בין אבניו
הכותל הזה ראה את רבי יהודה הלוי נִרמס לפניו
הכותל הזה ראה קיסרים קמים ונִמְחים
אך הכותל לא ראה עוד צנחנים בוכים...
הכותל הזה ראה אותם עייפים וסחוטים
הכותל הזה ראה אותם פצועים ושרוטים
רצים אליו בְּהַלמות לב, בִּשְאגות וּבְשתיקה
ומזנקים כמטורפים בסמטאות העיר העתיקה
והם שטופי אבק וְּצְרוּבי שפתיים
והם לוחשים: "אם אשכחך, אם אשכחך ירושלים"
והם קלים כַּנשר ועזים כַּלָביא
והטנקים שלהם - מֶרְכֶּבֶת האש של אליהו הנביא
והם עוברים כְּרעם, והם עוברים בְּזעם
והם זוכרים את כל השנים הנוראות
שבהן לא היה לנו אפילו כותל כדי לשפוך לפניו דמעות...
והנה הם כאן עומדים לפניו ונושמים עמוק
והנה הם כאן מביטים עליו בַּכְּאֵב הַמָתוק
והדמעות יורדות והם מביטים זה בָּזֶה נבוכים
איך זה קורה, איך זה קורה שצנחנים בוכים
איך זה קורה שהם נוגעים נרגשים בקיר
איך זה קורה שמן הַבֶּכי הם עוברים לְשִיר
אולי מפני שבחורים בני י"ט שנולדו עם קום הַמְדִינה
נושאים על גבם - אלפיים שנה...
Tradução de Rafael Stern:
Este muro ouviu muitas orações
Este muro viu muitos outros muros tombarem
Este muro sentiu o toque de mulheres em luto, que choravam por seus filhos
Este muro sentiu bilhetes e pedidos serem depositados entre suas pedras
Este muro viu Rabbi Yehuda Halevi ajoelhado a sua frente
Este muro viu césares levantarem e caírem
Mas este muro nunca antes tinha visto paraquedistas chorarem.
Este muro os viu cansados e aflitos
Este muro os viu feridos e mutilados
Correndo em sua direção com os corações disparados, em alegria, choro, ou silêncio
Rastejando como predadores pelas ruelas da Cidade Velha
Cobertos de pó e com os lábios rachados,
Murmurando: “Se eu esquecer de ti, ó Jerusalém”...
Eles são leves e velozes como as águias; ferozes e valentes como leões
Seus tanques são como as carruagens de fogo do profeta Eliahu
E eles passam em fúria como um trovão
Relembrando os milhares de anos em que nem tínhamos um muro onde derramar nossas lágrimas.
E eis que chegam ao Muro
E, com a respiração pesada, soluçam em silêncio.
E o contemplam em doce lamentação.
As lágrimas escorrem e eles se entreolham confusos.
Como pode paraquedistas chorarem?
Como podem tocar o muro com tanta emoção?
O que aconteceu de repente
Que seu choro se transformou em canto?
Talvez porque estes garotos de dezenove anos, que nasceram junto com o Estado de Israel,
Carregam sobre seus ombros dois mil anos de dispersão.
(1967)
(Ilustração: Jean-Léon Gérôme - Muro das Lamentações – Israel)
Nenhum comentário:
Postar um comentário